קיצור דיני פסח – חלק ב'

א. ערב פסח
• אין אומרים "מזמור לתודה" ו"למנצח".
• נהגו להפסיק כל מלאכה מחצות היום, ולעסוק רק במלאכות המותרות בחוה"מ :
o מלאכה לצורך הכנת מאכלי החג.
o מלאכת הדיוט.
o מלאכת אומן הנעשית בחינם ולצורך המועד.
o מלאכת דבר האבד.
o צרכי רבים.
o צרכי מצווה.
o עני שאין לו מה שיאכל, וצריך משכורתו למימון צרכי החג.
• אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתו בליל הסדר ובכלל האיסור :
o עוגה העשויה משברי מצה קטנים, שצורתן ניכרת – אסורה בערב פסח.
o מעיקר הדין, כל דבר מאפה שנעשה מקמח מצה (שאין בו כבר צורת מצה) וממילא ברכתו "מזונות", מותר בערב הפסח . אעפ"כ יש המחמירין גם בכך , ומן הראוי להחמיר משום חביבות אכילת המצה בליל הסדר.
o אם עשו קציצות מבושלות מפירורי המצה, לכולי עלמא מותרות באכילה .
• מצה עשירה אין לאכול לאחר סוף זמן אכילת חמץ, ובשעת הצורך יש להקל עד חצות היום .
• לאחר סוף תשע שעות , אין לאכול כל מיני מזונות שהם, אלא רק פירות ירקות,בשר וכו' ובלבד שיגיע רעב לליל הסדר, שיאכל מצה לתיאבון.
• נוהגים לומר לאחר תפילת מנחה, סדר קרבן הפסח, ויש באמירה זו מעין תחליף לקרבן הפסח.
• סוף זמן אכילת חמץ – סוף שעה רביעית.
• סוף זמן ביעור חמץ – סוף שעה חמישית.

ב. הכנות לסדר
• יש להדר אחר כלים נאים ויש ענין לשתות את ד' הכוסות בכוסות של כסף .
• יש הנוהגים ללבוש קיטל בליל הסדר, משום קדושת הלילה הזה.
• יש הנוהגים להניח קערה לפני כל בעל משפחה, ולכל הפחות יש להדר שתהיינה ג' מצות לכל בעל משפחה.
• סידור הקערה : ישנן מספר שיטות במנהג, וכל אחד ינקוט מנהג אבותיו בידיו, ואם אין לו מנהג ברור – מתפללי נוסח ספרד נהגו כמנהג האר"י.
o לשיטת הרמ"א : לפי סדר האכילה – הכרפס קרוב יותר, לאחר מכן המצות, אח"כ המרור והחרוסת, והרחוקים ביותר – הזרוע והביצה.
o שיטת האר"י (כנגד י' ספירות הקבלה): ג' מצות – למעלה (חכמה, בינה ודעת), תחתיה – מימין הזרוע (חסד) ומשמאל הביצה (גבורה) ותחתיהן באמצע - המרור לברכה (תפארת). תחתיהן – מימין חרוסת (נצח) משמאל הכרפס (הוד) ותחתיהן באמצע – המרור לכורך (יסוד) והקערה עצמה רומזת למידת המלכות.
• מהכרפס יאכל פחות מכזית, ואם אכל יותר – לא יברך ברכה אחרונה, כיוון שיש ספק בדין זה וספק ברכות להקל.

ג. מנהגי הסיבה
• צורת ההסיבה היא השענות לאחור, הרפיית הגוף והטייתו לצד שמאל.
• לכתחילה יש להסב בכל ארבעת הכוסות, ובכל 4-5 זיתי המצה, שאוכלים בליל הסדר.
• בשעת הסעודה, כל המיסב הרי זה משובח, ומי שאין הדבר נוח לו – אינו חייב להסב.
• ישנן דעות בראשונים (ראבי"ה ורמב"ן) שבזמנינו שאין רגילות להסב, אין צורך בהסבה בליל הסדר.
• מנהג הספרדים : לא סומכים על שיטות המקילים ובכל אכילת מצה או שתית יין ללא הסיבה – צריך לחזור לאכול או לשתות !!! אשה שלא הסבה, יכולה לסמוך על השיטות שפטורה מכך ועל כן אין צורך שתשוב ותאכל בהסיבה .
• מנהג האשכנזים : סומכים בדיעבד על שיטות המקילים שאין צורך בהסבה כלל ולכן :
 בכוס שניה – יחזור וישתה, כיוון שנמצא בתוך הסעודה ומותר לו להרבות בשתיה ככל שירצה.
 בשאר כוסות – לא יחזור כי נראה כמוסיף על הכוסות, אמנם אם נשאר שיעור כוס בתוך כוסו ואינו מוזג מחדש – יחזור וישתה בהסיבה בכל הכוסות, שאז אינו נראה כמוסיף.
 במצת מצוה ומצה המוציא – יחזור, ואם אכל לפחות זית אחד בהסבה וקשה לו לחזור ולאכול את השני בהסבה – יש לו על מי לסמוך ולא לחזור.
 במצת כורך – אינו חוזר, מפני שיש פוסקים הסוברים שבכל מקרה אינו מיסב בכורך בגלל המרור שבו ובדיעבד סומכים על שיטתם.
 במצת אפיקומן – אם יכול לחזור ולאכול ועדיין לא בירך ברכת המזון - יחזור ויאכלנו בהסבה . אם אכל שני זיתים לאפיקומן (כמנהג לכתחילה), והסב רק באחד מהם – פשוט שאינו צריך לחזור.
• אשה חשובה צריכה להסב, ובזמנינו שכל נשותינו חשובות (רבינו מנוח הגדיר אשה חשובה : "שהיא חשובה בפרי ידיה בת גדולי הדור אשת חיל יראת ה', אי נמי שיש לה עבדים ושפחות שאינה צריכה להתעסק בצרכי הבית") ראוי להדר לכתחילה ולהסב. אמנם, מי שאינה רוצה להסב, יכולה לסמוך על דברי הרמ"א ע"פ שיטת הראבי"ה ולהקל בכך . ובדיעבד אם מקפידה להסב ואכלה ללא הסיבה, אינה חייבת לחזור ולאכול.

ד. מצוות ההגדה
• הסרת הקערה לאחר "הא לחמא עניא", באה כדי לעורר את הילדים לשאול ולכן יש להראות כאילו נסתיימה הסעודה ומפנים את השולחן, ורק לאחר "מה נשתנה" – מחזירים את הקערה למקומה.
• בכל ההגדה המצות צריכות להיות מגולות, ואילו בכל עת שמגביהין את היין ("והיא שעמדה", "לפיכך אנו חייבים להודות", "ברוך אתה ה' אשר גאלנו וכו'"), יש לכסות את המצות כיוון שהן חשובות מהיין.
• נשים חייבות במצוות ההגדה .
• מצוות ההגדה שייכת גם בבנות שהרי גם כשתגדלנה הן תהיינה חייבות במצוות ההגדה, כיוון שאשה חייבת כאיש.
• בזמן קריאת ההגדה יש לתת דגש לילדים כדי שיהיו בעניינים. על כן – אין "לרוץ" מהר מדי, אך גם אין למשוך יתר על המידה.
• סיפור ההגדה צריך להיות באופן שירגיש הוא וירגישו בני ביתו כאילו כל מה שמספר נתקיים בו, וכך כתב בבתי הנפש לחיד"א : "הכוונה היא שהבן (או הבת) יראה שמחת אביו (או אמו) והתנהגותו ויבין מזה פעולת היציאה ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל השי"ת, גם אותנו גאל עמהם, ואשרי הזוכה לקיים בליל הסדר מצוה זו בהתלהבות כתיקונה".
• מצוות סיפור יציאת מצרים , זמנה כל הלילה, ולכן לאחר שנרדמים הילדים אז הזמן להאריך ולספר לדבר וללמוד בעניני יציאת מצרים, ויכולים האיש ורעייתו לספר יחדיו עד השעות הקטנות של הלילה.
• יש הנוהגים לקרוא לאחר ההגדה את שיר השירים.
• כתב הבית יעקב על פרשת בא : "כל האורות שנתגלו בליל פסח ביציאת מצרים, הם מתגלים בכל שנה ושנה ולכן מרגיש אדם בעצמו בליל פסח שיש לו הארה ושמחה יותר משאר לילי יו"ט ושבת".
• אומרים קריאת שמע וברכת המפיל ללא הפסוקים, כיוון שזהו ליל שימורים.

ה. ד' כוסות
• שיעור רביעית :
 שיטת הגר"ח נאה – רביעית = 86 סמ"ק. רוב רביעית = 44 סמ"ק.
 שיטת החזו"א - רביעית = 150 סמ"ק. רוב רביעית = 76 סמ"ק.
• שיעור הכוס ושתיית היין :
o שעור כל כוס – רביעית, וניתן בהחלט לסמוך על השיטה המקילה של הגר"ח נאה, והרוצה להחמיר ולשמוח בשתיית היין – תבוא עליו הברכה.
o שיעור השתייה – לכתחילה ישתה כל הכוס, ולכל הפחות ישתה את הגדול מבין השיעורים :
 רוב רביעית
 מלוא לוגמיו (שיעור לחי אחת מלאה).
• לכתחילה יש להחמיר ולשתות את רוב הכוס בבת אחת עם הפסקות קלות, ובדיעבד אם שתה תוך כדי שיעור אכילת פרס (9-4 דק') יצא ידי חובתו.
• עיקר ההידור ביין , הוא ביין היכול לשכר, שעל ידו מתעוררת השמחה. אמנם יש להזהר שלא ישתכר ויגיע לכך שלא יוכל לקיים את מצוות ההגדה והאכילה כתיקונן. מי שחושש לשכרות, יכול לערב מיץ ענבים ביין , ואם קשה לו – ישתה מיץ ענבים בלבד.
• יש להדר אחר יין אדום, זכר לדם של תינוקות ישראל.
• גם נשים מצוות בשתיית יין, וכנ"ל יקפידו רק להתבסם ולא להשתכר.
• בין כוס ראשונה לתחילת ההגדה מותר לשתות משקאות קלים. אם חשב בברכת הגפן לפטור את המשקאות הקלים או שהיו מונחים לפניו - א"צ לברך שהכל, כיוון שנפטר בברכת הגפן .
• מנהג הספרדים לברך על הכוס הראשונה והשלישית בלבד, כשיטת הרא"ש וכפי שפסק השו"ע.


ו. אכילת מצה ומרור
• שעור כזית מצה הוא כשליש מצת מכונה, ולשיטת החזו"א השיעור הוא כשני שליש מצה , והרבה מהפוסקים נוקטים בשיעור הקל ובודאי למי שקשה עליו אכילת המצה – יש להקל. מי שקשה עליו מאד אכילת המצה, יכול להקל בכורך ובאפיקומן ולהחשיב חמישית מצת מכונה כשיעור זית.
• אוכלים את המצה ברציפות, ולא ישהה יותר מ4 דק' סה"כ תוך כדי אכילתו. אמנם , אם אוכל ברציפות ללא שהייה – א"צ למדוד זמנים. ובדיעבד, גם אם שהה עד 9 דק' יצא יד"ח אכילת מצה.
• עורך הסדר יטעם מהמצה עליה מברך לפני שמחלק לאחרים כדי שלא להפסיק בין ברכה לאכילה.
• מצות אכילת מצה בלילה הזה היא ממצה השמורה משעת קצירה, ועיקר ההידור הוא במצת יד. ובדיעבד יוצא יד"ח גם במצות הרגילות שלנו ששמורות רק משעת טחינה.
• יש הידור מצווה בלאכול מצות שמורות כל שבעת ימים וזאת משני טעמים :
o יש הסוברים שאע"פ שעיקר המצווה היא ביום הראשון, מכל מקום האוכל מצה כל שבעה מקיים מצווה.
o במצה שמורה משעת קצירה יש פחות חשש לחימוץ.
• שיעור המרור – כזית, ובחסה צריך למדוד ע"פ העלים כשהם דחוסים, וצריך שהנפח של החסה הדחוסה יהיה גדול מנפחה של קופסת גפרורים (שיעור מוערך של נפח זית = 28 סמ"ק).
• אם קשה לו לאכול כזית מרור – לא יברך עליו .
• המנהג המהודר במרור הוא באכילת חסה עם מעט חריין עליה, כדי להרגיש מרירות.
ז. אפיקומן
• יש לקרוא למנהג שהקטנים לוקחים את האפיקומן – "חטיפת אפיקומן" ולא "גניבת אפיקומן" על מנת לא לחנך את הילדים לגניבה.
• צריך לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה.
• לשיטת רש"י והרשב"ם – עיקר מצות אכילת מצה היא באפיקומן, ועל כן יש לכוון בברכת המצה לפטור גם את האפיקומן.
• האפיקומן הינו זכר לקרבן הפסח לחלק מן השיטות וזכר למצה הנאכלת עם הפסח לשיטות אחרות, ועל כן יש לכוון גם לזה וגם לזה.
• לכתחילה יש לאכול כשני זיתים לאפיקומן, בגלל שני הטעמים, וכן מפני חביבות המצוה ומי שקשה לו הדבר – יכול להקל.
• יש לאכול את האפיקומן עם קצת תאווה, ומי שלא עשה כן לא יצא ידי חובת אפיקומן , ולרש"י והרשב"ם לא יצא אף ידי חובת אכילת מצה, ועל כן יש להשאיר מקום "בבטן" לאפיקומן.
• מותר לשתות מים לאחר האפיקומן, ולכתחילה אין לשתות משקים אחרים עד שיישן כדי שישאר טעמו של האפיקומן בפיו .אם קשה לו הדבר, יכול לסמוך על הפוסקים המתירים לשתות משקאות קלים , קפה או תה.
• לכתחילה אף אין לצחצח שיניים, אמנם מי שקשה לו יכול להקל.




כן משמע מהרמ"א תע"א סעיף ב', והמשנ"ב שם י"ט-כ'
והם הגר"א, הרב קוק ועוד, והטעם כיוון שלא אבד מהם שם מצה לגמרי, שאם יאכלו שיעור קביעות סעודה (3-4 ביצים) יתחייבו בברכת המוציא
, כיוון שברכתן מזונות גם אם יאכל מהן שיעור קביעות, כדין תבשיל "מזונות"
עיין שערי תשובה תמ"ד בשם הנוב"י
כשלוש שעות לפני כניסת החג
כף החיים
חזון עובדיה עמ' קכ"ג
86 סמ"ק לכל הפחות, ובזה בודאי ניתן לסמוך על השיעור הקטן.
עיין ביאור הלכה תע"ב ד"ה אין
אגרות משה או"ח ג' ס"ו, ע"פ שיטתו ביישוב הסתירה במשנ"ב
תע"ב, ס"ד שנהגו לסמוך על שיטת הראב"יה שבזה"ז אין צריך כלל להסב
שו"ע תע"ב י"ד
חזו"ע
ואחרי שהתחיל בהגדה – לא ישתה כלום, כיוון שאמירת ההגדה היא כתפילה.
וכן נהג הגר"א עיין ביאור הלכה תנ"ג סעיף ד'
משנ"ב תע"ו , ו'